למה בהודו אוהבים פרות

בהודו אפשר לראות פרות כמעט בכל רחוב. למה יש כל כך פרות בהודו? על הקשר הדתי, התרבותי, הכלכלי וההיסטורי של אמא הודו לאמא פרה.

יש כל כך הרבה שמועות ומיתוסים שמסתובבים במערב לגבי תופעות שונות בהודו. פעמים רבות דווקא מערביים שמבקרים בהודו מעצימים את המיתוסים במקום להפריך אותם. לא יודע למה זה. כניראה בגלל שאנשים "מגלים" בסופו של דבר את מה שהם תכננו לגלות מראש. אחד המיתוסים הבולטים ביותר לגבי הודו הוא מיתוס "הפרה הקדושה". אני זוכר שעיינתי באיזשהו ספר שסוקר תופעות הזויות ברחבי העולם ולגבי עניין האי פגיעה בפרות צויין שם שאם אתם בכל זאת חושבים חס וחלילה שיש כאן נושא מוסרי אז דעו לכם שמדובר באיזשהו ציווי דתי אי-רציונאלי. כמובן שאותו מחבר לא טרח לחקור לעומק את הציווי הדתי ואת שורשיו, את חשיבותה של הפרה לחברה החקלאית בהודו ולכלכלה בעידן העתיק ובכלל, את מושג הקדושה כפי שהוא מופיע בהודו.

אנשים רבים שדיברתי איתם חשבו שהפרה בהודו היא איזשהו אל שמתפללים אליו. היו כאלו שאפילו חשבו ש"אסור לגעת" בפרות והתפלאו כשאמרתי להם שבהודו בני אדם מגדלים פרות, רועים אותן, חולבים אותן ומשתמשים בפרים כדי למשוך עגלות. הנה משהו שישמע לכם מפתיע: בהודו, כשפרה חוסמת את הכביש, מזיזים אותה אפילו עם קצת אגרסיביות. למוכרי ירקות יש מקל ביד כדי לאיים על הפרות שמנסות לגנוב להם משהו טרי. כדי שפרה לא תברח קושרים אותה. הפרה היא לא אל. האם היא קדושה? ובכן, תלוי למה אתם מתכוונים בקדושה. נגיע לזה בהמשך.
עוד הנחה נפוצה היא שבהודו לא אוכלים פרות משום דגילה באי אלימות. נכון שרובם של ההינדים צימחוניים מסיבה זו בדיוק. אבל לא כולם. חלקם אוכלים דגים. חלקם אוכלים עוף. חלקם אוכלים בשר בתנאי שזה בשר של עז שנשחטה במקדש בטקס מיוחד שבו האש העז הותז במכה אחת ובלי כאבים. אבל אף הינדי לא אוכל בקר. כך שבכל זאת יש כאן חשיבות מיוחדת לפרה.
מי שקצת מתמצא בפולקלור הודי יספר לכם שהפרה היא קדושה בגלל שפרות מופיעות בעלילות של האל קרישנה וששיווה רוכב על פר. אם זה היה כל כך פשוט אז היה אפשר לשייך קדושה גם לקופים, חזירים, ברווזים, עכברים, כלבים ופחות או יותר לכל חיה שמסתובבת ברחוב בהודו. כך שאת האלמנט של הפרה כיזשהו אליל אפשר לפסול.

אז מה הסיבה האמיתית שבהודו אוהבים כל כך פרות? הסיבה היא אחת מציאותית, רציונאלית ורלוונטית גם לחיים המודרניים: הפרה היא האמא שלנו.
למה הכוונה? הכוונה באמא היא שהפרה דואגת לנו. באזורים הכפריים בהודו זה מורגש מאוד. הפרות הן בכל מקום. חולבים אותן, משתמשים בזבל שלהן בשדות ובבתים ומשתמשים בפרים כדי לחרוש את השדות ולגרור עגלות. כל הכלכלה של הכפר ההודי תלוי בפרה ובאזורים בהם המסחריות והאורבניות לא שמו דריסת רגל גסה (כמו באזורים הכפריים בבנגל המערבית) זה עדיין רלוונטי. עד כדי כך שכתבי הדת ההינדים מהללים את מי שמגן על הפרות (מקצוע רועי הבקר) ומגנים בחריפות את מי שמזיק לפרה בכל צורה.
יותר מכל מהללים את "חמשת המתנות" של הפרה, אותן היא נותנת לנו מבלי לבקש דבר בתמורה. חמשת המתנות הללו הן: חלב, יוגורט, חמאה, זבל ושתן. כולם חומרים חשובים ושימושיים לתזונה, לבריאות ולכלכלת הכפר.

את מעלותיו של החלב מהללים גם כן בכתבי הדת ההינדיים כמזון העילאי. במהבהרטה מתוארת הפרה כ"מזון היחיד". היא נותנת חלב ונותנת דשן כדי שיהיה אפשר לגדל מזון. כתבי הרפואה של האיור-ודה, הרפואה ההודית המסורתית, מהללים את מעלותיו של חלב הפרה כמשרה שלווה על הגוף, מחזק את המוח ומספק לגוף את צרכיו. חלב חם הוא משקה מקובל בהודו. אפילו את התה חולטים בחלב ולא במים. גם מעלותיו של היוגורט מתוארות בכתבי האיור-ודה כמקרר את הגוף ומסייע לעיקול ולמניעת מחלות.
את החמאה בהודו מעבירים תהליך של זיכוך לפני השימוש על ידי הרתחתה והפרדת המוצקים מהשומן. השומן שזוכך מן החמאה קרוי "גהי" והוא משמש לא רק לבישול אלא גם לתאורה והדלקת מנורות שמן.

מנורות חמאה

זבל פרות נשמר בהודו לצרכים שונים. השימוש המוכר ביותר הוא כמובן בתור דשן. עוד שימוש הוא בתור חומר בנייה או איטום, כמו מלט. לאחר שהיציקה מתייבשת פשוט מטייחים, מסיידים וזהו, אין ריח וקיבלת מדרגה חדשה וקשיחה. עוד שימוש מאוד מקובל שלאחרונה גילו אותו גם במערב הוא שימוש בזבל פרות כחומר בעירה. זבל פרות מכיל כמות גדולה של מתאן מה שהופך אותו לדלק מושלם הבוער בלהבה כחולה יפיפייה. את זבל הפרות מייבשים במאין דיסקוסים על קיר או גזע עץ ואז שוברים ושורפים בתנור הביתי המשמש לבישול ולחימום. לאחרונה עלו על הפטנט גם בישראל ומתחילים להשתמש בזבל פרות, תאמינו או לא, כדי לייצר חשמל.
המתנה האחרונה היא חומר שלא מקובל לראותו כמתנה והוא שתן הפרה. שתן פרות הוא חומר מחטא מוכר ברפואה ההודית העממית. תרופה המופקת משתן פרות מזוקק משמשת לטיפול בבעיות קיבה ולחיזוק הגוף.

זבל פרות

מבחינה פילוסופית יותר, המתנות שנותנת לנו הפרה הופכים אותה גם לאידאל רוחני. הפרה משרתת אותנו בנאמנות ונותנת מבלי לבקש תמורה. אל האידאל הזה אמור לשאוף בן האדם. ומי שמכיר את התרבות ההודית יודע שבהודו אידאל הוא מושא סגידה.
הפרה מופיעה במקומות שונים בפוראנות כסמל לאדמה ואילו השור כסמל לאמת ולמוסר האנושי. באחת הפורנות מסופר על מלך שראה חזון ובו אדם מכה שור בחרב ושובר את רגליו בעוד פרה עומדת מנגד ובוכה. הפרה היא האדמה והשור הוא אמות המוסר של החברה. על פי החזון הזה, המוסר מתדרדר עם הדורות. והאדם עם החרב הוא העידן האפל שמגיע ומדרדר את המין האנושי. המלך מיהר לגרש את אותו ישות אל המחוזות האפלים שבעולם. רק במקומות בהם שוררים אלימות, פריצות, שיכרות ותאוות בצע הוא יכול לשכון מעתה.
עוד דימוי יפה משווה את הפרה לידע, את הגורו לחלבן ואת התלמיד לעגל.

בבנגל

המערבית המגבלה הזו מופרת בצורה משמעותית עקב ריבוי האוכלוסיה המוסלמית והנוצרית ובגלל המפלגה הקומוניסטית שבשילטון אשר נוטה להעלים עין מהפרתו של חוק זה (בהודו נתפס עניין בתי המטבחיים כעניין של דת ומדינה). צרכני בשר הבקר העיקריים בהודו הם האוכלוסיה המוסלמית אולם גם בקרב המוסלמים זה לא ממש מקובל. הסניפים הבודדים של מקדונלדס בהודו מגישים המבורגר עוף בלבד. לפני כמה שנים התגלה בהודו כי משתמשים במקדונלדס בשומן בקר והדבר עורר סיערה.
במאה ה-19 התעורר מרד בקרב חיילים הודו ששירתו תחת מפקדים בריטיים כאשר בקרב אלו נפוצה השמועה כי השמן על מחסניות התחמושת אותן עליהם לפתוח בעזרת השיניים הוא שומן פרה (בקרב החיילים המוסלמים נפוצה השמועה כי זה שומן חזיר). השמועה, כמובן, לא היתה נכונה אך הדבר הביא למרד שהצית את ההתנגדות המשמעותית הראשונה לשלטון הבריטי בהודו.

ברוב הודו יש כיום מגבלה רצינית על שחיטת בעלי חיים למאכל. בבנגל המערבית המגבלה הזו מופרת בצורה משמעותית עקב ריבוי האוכלוסיה המוסלמית והנוצרית ובגלל המפלגה הקומוניסטית שבשילטון אשר נוטה להעלים עין מהפרתו של חוק זה (בהודו נתפס עניין בתי המטבחיים כעניין של דת ומדינה). צרכני בשר הבקר העיקריים בהודו הם האוכלוסיה המוסלמית אולם גם בקרב המוסלמים זה לא ממש מקובל. הסניפים הבודדים של מקדונלדס בהודו מגישים המבורגר עוף בלבד. לפני כמה שנים התגלה בהודו כי משתמשים במקדונלדס בשומן בקר והדבר עורר סיערה.
במאה ה-19 התעורר מרד בקרב חיילים הודו ששירתו תחת מפקדים בריטיים כאשר בקרב אלו נפוצה השמועה כי השמן על מחסניות התחמושת אותן עליהם לפתוח בעזרת השיניים הוא שומן פרה (בקרב החיילים המוסלמים נפוצה השמועה כי זה שומן חזיר). השמועה, כמובן, לא היתה נכונה אך הדבר הביא למרד שהצית את ההתנגדות המשמעותית הראשונה לשלטון הבריטי בהודו.

מהטמה גנדי היה ידוע כחובב רציני של ההגנה על הפרות, עד כדי כך שהוא החליט להפסיק לצרוך חלב פרות כדי להימנע מניצול. הדבר השפיע לרעה על בריאותו אך מכיוון שכבר נדר את הנדר נאלץ גנדי להיסתפק מעתה בחלב עיזים.

הפרות בהודו נפוצות בכל מקום, לעיתים גם בערים הגדולות. אפשר ללטף אותן, אפשר לתת להן את הקליפה של הבננה שאכלתם (הם אוהבים את זה מאוד), זה לא יותר מידי מטרד, גם ברחובות הצרים בזמן שהתנועה כבדה מידי. הפרות כאן הן בסך הכל חלק מהתנועה כמו האנשים והריקשות. מי שהיה בהודו ולא בא במגע עם פרות, לא היה בהודו מבחינתי.

Facebook comments:

comments

Powered by Facebook Comments

הפוסט הזה פורסם בתאריך גנדי, הודו 2010 עם התגים . קישור קבוע.

6 Responses to למה בהודו אוהבים פרות

  1. Pozdrawiam wszystkich, chciałam powiedzieć, że bardzo mnie cieszy pojawianie się coraz większej ilości stron o podobnej tematyce. Świadczy to o tym, że nasze społeczeństwo jest coraz bardziej dojrzałe i coraz lepiej korzysta z dobrodziejstw Internetu. Jeszcze parę lat temu mogliśmy jedynie o tym pomarzyć, tak trzymać!

  2. I am grateful for this post. I will save this blog in my bookmarks for later. Please continue updating the blog regularly. There is not many blogs like this that I return to. Thank you again.

  3. He tried to save the world with alter-ego named kick-ass, on the contrary he got his ass kicked.

  4. פינגבאק: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

  5. פינגבאק: הודו 2010-2011 – סיכום | OmerStory

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>