האיש שאהב לצייר פילים

גנש ויג'אי, נצר לשושלת ארוכה של אמנים, מתגורר בעיר ורנסי שבהודו ומצייר שוב ושוב את גנש, האל בעל ראש הפיל. פעם הוא צייר 56 שעות ללא הפסקה. בחנות ובית המלאכה שלו שבאסי גהת הוא מתפנה לשעה כדי לתת לי ראיון.

גנש ויג'אי והאל גנש

.

בעיר ורנסי, באזור אסי גהת, לא רחוק מגדתו של נהר הגנגה הקדוש, נמצאת החנות ובית המלאכה של משפחת ויג'אי. מדובר במשפחה העוסקת בפיסול באבן מאז דורי דורות. כל הפסלים נעשים לחלוטין בעבודת יד, חלקם בהזמנה אישית עבור מקדשים. בין הדמויות אפשר לראות אלים שונים הפופולאריים בהודו כגון קרישנה האוחז בחליל, הנומאן הקוף ודורגה הרכובה על נמר. וכמובן שאפשר למצוא כאן את הסמל המובהק ביותר אולי של הודו, גנש, בעל ראש הפיל והבטן העגלגלה.
אדון גנש ויג'אי הוא חסיד גדול של האל גנש. את הבאים לחנות הוא מקבל בברכת "ג'אי גנש" תוך שהוא מצמיד את כפות ידיו אחת לשניה. על הקירות תלויים ציורים פרי ידיו של ויג'אי, עשרות דמויות של האל גנש האהוב עליו.

.

החנות ובית המלאכה של משפחת ויג'אי

.

ויג'אי, בעל תואר מאסטר באומנות ומרצה לאומנות באוניברסיטת ורנסי, הוא צייר בעל שם בהודו. בין השאר הוא מצייר את נופי העיר ורנסי ואת גדות הנהר. בסטודיו שלו הוא מקבל תלמידים, חלקם ילדים וחלקם סטודנטים מהאוניברסיטה. אך נושא הציור החביב עליו ביותר הוא ללא ספק דמותו של האל בעל ראש הפיל גנש. דבקותו לאל גנש הגיע לשיא כאשר בילה 56 שעות רצופות בייצור ציורים של האל בזה אחר זה. מה מניע צייר לצייר את אותו הנושא כל כך הרבה פעמים?

.

גנש מופשט

.

בחנות מלאה בפסלים, לא רחוק מהגנגה ועם פרות שבאות והולכות ברחוב ממול, קיבל אותי מר ויג'אי לראיון.

.
כאשר אנשים חושבים על עבודת האל הם חושבים על מקדשים או מדיטציה. ואילו אתה עושה זאת ע"י ציור.
אני רואה בזה מדיטציה זה האושר שלי. אני היוצר ומייצר יצירות חדשות עבור גנש. אני מאושר מאוד אך אני גם מחלק אושר לאנשים. אני מציג את עבודותי ואנשים רואים אותן וזה מביא להם אושר. הם שמחים לראות את גנש מנגן מוזיקה, גנש בתנוחה יוגית ועוד דמויות שונות של גנש. וגנש נמצא בכל מקום. גנש הוא המנטרה "אום". אום מצוי בכל מקום. אום הוא הכוח האמיתי של חייך. זה הבורא שבפנים שמתגלם ככוח שלך. זו דמותו של גנש.

כאשר אנשים במערב שומעים על הינדואיזם, התמונה הראשונה שעולה להם בראש היא של גנש. אפילו אם אינם יודעים דבר על הינדואיזם. מה הופך את גנש לכה פופולארי?
גנש ניראה מצחיק עם ראש של פיל ושאר חלקי גוף כמו לכל בן אדם. אבל הדימוי שיש לאנשים לגבי גנש וראש הפיל שלו הוא שאם יש לך בעיה כלשהי, לגנש יש אזניים גדולות מאוד והוא יקשיב לך ויענה במהרה (צוחק). אף אחד אחר לא יקשיב ויענה לך כל כך בקלות, גם אם תדבר בקול רם. גנש הוא סמל מובהק של הדת ההינדית גם כמביא מזל ובעל מוח גדול. והוא גם ניראה משעשע כך שרואים אותו ומקבלים מיד מצב רוח טוב. לכן כולם אוהבים אותו.

.

פעם ציירת משך 56 שעות רצופות מאה אלף ציורים של גנש. האם זה נכון?
למען האמת, לפני שעשיתי זאת ציירתי משך 51 שעות בורנסי ולאחר מכן ציירתי משך 56 שעות ללא הפסקה במקדש במומביי בלי לשתות, לאכול או לישון. הרגשתי מדהים ורק המשכתי והמשכתי לעבוד בזמן שהמוני בני אדם צופים בי כל דקה ודקה. אך עדיין המשכתי לעבוד עם הרבה כוחות ואנרגיה שאני לא יודע מאיפה היו לי. זה גנש שנתן לי כוח גנש נותן לנו כוח ותחושת אושר.

.

.

אני רואה שרוב הציורים והרישומים שלך הם בסגנונות יותר מערביים ומודרניים, כגון קוביזם.
היות וזו היצירה שלי והתחושה שלי וכשאני ממשיך לעבוד עולים בי מצבי רוח שונים והסגנון משתנה בחופשיות, לפעמים בצבעי שמן, לפעמים בפסטלים, לפעמים גדול, לפעמים קטן. אני פשוט מתחיל והרגשות באים ובאים ובאים וככל שעוברות השעות יותר יצירות מגיעות ויותר רגשות מגיעים. שילובי הצבעים מאוד דימיוניים. לפעמים אני בעצמי לא מבין איך זה הגיע לכך. זו הרגשה מדהימה. זה ביטוי פנימי. אני לעולם לא מפסיק. אני שוכח הכל ורק עובד ועובד. גם כעת אני עובד ומרגיש שונה לגמרי.

אתה אוהב לצייר מהר. למה מהר?
ההרגשה השמחה שאני מצייר ומביא אושר לאחרים. ליצור מהר ולהרגיש טוב, זו אומנות. אחרת אתה עובד שעות ללא תוצאה. כאשר אני מצייר מהר ורואה תוצאות זה מביא לי אושר.

.

גנש קוביסטי

.

ורנסי היא מהערים הקדושות ביותר בהודו. אני מניח שזה משפיע על היצירה שלך.
ורנסי אינה רק עיר קדושה. ורנסי היא מקום מדהים. כאן אתה פשוט מרגיש את תחושת החיות שבך. אנשים כאן אולי לא עשירים אבל עשירים בכוח חיות. מתרחצים בגנגה ומרגישים טוב, אלו החיים כאן. הרבה כסף ובלי אושר זה לא חיים. התחושה הפנימית שמקבלים כאן היא מדהימה. פשוט קבלה עצמית. אלו החיים.

.

רישום של נוף ורנסי – גנש ויג'אי

Facebook comments:

comments

Powered by Facebook Comments

הפוסט הזה פורסם בתאריך הודו 2010, נהרות קדושים, תרבות עם התגים , , . קישור קבוע.

6 Responses to האיש שאהב לצייר פילים

  1. One thing I'd prefer to touch upon is that weightloss program fast can be achieved by the appropriate diet and exercise. An individual's size not only affects appearance, but also the general quality of life. Self-esteem, depressive disorder, health risks, in addition to physical ability are impacted in weight gain. It is possible to just make everything right and at the same time having a gain. If this happens, a condition may be the primary cause. While a lot of food but not enough workout are usually to blame, common health conditions and key prescriptions may greatly amplify size. Kudos for your post in this article.

  2. Thanks for the points shared in your blog. Something else I would like to mention is that weight-loss is not information about going on a fad diet and trying to shed as much weight as possible in a couple of days. The most effective way to lose weight naturally is by acquiring it slowly and gradually and using some basic ideas which can provide help to make the most from your attempt to drop some weight. You may know and already be following these tips, nevertheless reinforcing expertise never does any damage.

  3. Hi, I just ran across your website via Bing. Your post is truly relevant to my life at this moment, and I’m really pleased I found your website.

  4. פינגבאק: הודו 2010-2011 – סיכום | OmerStory

  5. I'll gear this review to 2 types of people: current Zune owners who are considering an upgrade, and people trying to decide between a Zune and an iPod. (There are other players worth considering out there, like the Sony Walkman X, but I hope this gives you enough info to make an informed decision of the Zune vs players other than the iPod line as well.)

  6. says: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    עומר, זה ממש מעניין

להגיב על משתמש אנונימי (לא מזוהה) לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>