הבאבות של בנגל

הם חיים בלי בית, מנותקים מהחברה האנושית כשראשם מצוי תמיד בנשגב. אם תבואו לראותם הם עלולים להעמיד פני רמאים רק בשביל שתניחו להם לנפשם. על הבאבאג'ים של בנגל וסיפוריהם המדהימים.

המילה באבא מתקשרת אצל רבים לקבצן שמעשן חשיש ברחובות ורנסי, עוד מיתוס נפוץ בקרב תרמילאים בהודו. למעשה אם תתעניינו אצל תושבי ורנסי תגלו שהבאבאג'ים מהסוג המעושן היו די נדירים בהתחלה והחלו להתרבות (ניחשתם?) עם בואם של התיירים המערביים. מה הוא הבאבא? באבא הוא נזיר מהסוג מיוחד מאוד. בדרך כלל נזירים בהודו עוקבים אחר סדר חברתי מסויים. הברהמאצ'ארים, רוב הנזירים במקדשים ואשראמים, הם לרוב צעירים ויכולים להיות ילדי בית ספר שנשלחו על ידי המשפחה לקבל חינוך דתי. רוב הברהמאצ'ארים ינשאו יום אחד (בהודו זה בדרך כלל בשנות ה20 המוקדמות). מקצתם יחליטו להישאר נזירים לכל ימי חייהם אבל גם זה תוך מעקב אחר הסדר החברתי. סוג נוסף של נזירים הם הסניאסים. להבדיל מהברהמאצ'ארי המצוי בתקופת הלימוד של חייו, הסניאסי כבר החליט שהוא ראה הכל וזה לא בשבילו. הסניאסי, לרוב אדם בגיל מבוגר, לרוב אלמן או גרוש (לעיתים נדירות רווק), מוותר על חייו למען האל והופך למטיף במשרה מלאה.הנזירים הללו הם חלק מהחברה בהודו כבר אלפי שנים. לעומתם, יש סוג נוסף של נזירים שפרשו מהחברה וחיים כקבצנים. אם אין להם מחסה הם ישנים בצד הדרך. אם אין להם אוכל להיום הם צמים. לרוב הם רוצים לחיות במקום שקט הרחק מהחברה האנושית ומהטרדותיהם של מעריצים הבאים לסגוד להם.

.

באבאג'ים – אזור מטהורה, אוטר-פרדש

.

חי בתוך סל

באזור העיר הקטנה נבדוויפ שבבנגל המערבית אפשר למצוא הרבה באבאג'ים וסיפורים על באבאג'ים. ג'גנאת דאס באבאג'י היה אחד הקדושים המפורסמים כאן. מאז מותו במאה ה19 הפכו בית מגוריו וקיברו למקדש בפני עצמו. ג'גנאת דאס באבאג'י גר תחילה בורינדבן שבאוטר פרדש ובשנותיו האחרונות עבר לגור בנבדוויפ. הוא היה זקן וגופו היה שברירי ביותר, עד כדי כך שאדם צעיר היה צריך לסחוב אותו כל הדרך בסל. גם ברחובות נבדוויפ היה לעיתים צורך לשאת אותו ממקום למקום בתוך סל.

יום אחד, עת שנשא אותו אחד הצעירים בסל שלו, ניגש אל ג'גנאת דאס באבאג'י אדם עשיר ושם בידו מטבע של רופי אחד בתור תרומה. הצעיר המשיך לשאת את באבאג'י ברחוב אך תכף ומיד הורה לו באבאג'י לקחת אותו חזרה אל אותו האיש. באבאג'י השיב לאיש את המטבע. "זה כבד לי מידי" הוא אמר. "אני לא יכול לשאת את זה." ועוד הוסיף: "ניראה שאתה אדם עשיר. אני לא מבין איך אתה מצליח לסחוב כל כך הרבה כסף." בסיפור תמים זה מלמד ג'גנאת דאס באבאג'י לקח פילוסופי חשוב אודות רכוש והתקשרות חומרית.

.

קיברו של ג'גנאת דאס באבאג'י – נבדוויפ, בנגל המערבית

.

צעיר נושא את באבאג'י בסל

.

אני לא קדוש ותעזבו אותי בשקט

ברגע שפושטת השמועה על קיומם, נאלצים רבים מהבאבאג'ים להגן בחירוף נפש על סגנון חייהם מפני מעריצים רבים הבאים לקבל את ברכתם ומפירים את שלוותם. מבחינת רבים מהם, הדרך הטובה ביותר היא ליצור רושם של רמאי על מנת שהמעריצים יפסיקו להגיע. מספרים למשל על באבאג'י מכלכותה ששילם לאישה נשואה על מנת שתישב כל היום מחוץ לביקתה בה גר על מנת שהשכנים יחשבו כי הבאבאג'י אינו מקפיד על כללי הנזירות ויפסיקו לבוא אליו.

באזור נבאדוויפ חי לו באבאג'י שכזה ושמו גאורה-קישורה דאס באבאג'י. גופל דאס באבאג'י, אשר גר מצידו השני של הנהר הרחק מן הישוב, חשב רבות איך להעמיד פני שרלטן על מנת למגר את המטרד של מעריצים הבאים לראותו. פעם הוא לבש בגדים חדשים ונקיים על מנת שיחשבו שהוא לא חי חיי צניעות. פעם הוא אסף עצמות דגים בערימה ליד המקום בו גר על מנת שיחשבו שהוא לא צימחוני. כשכל זה לא עזר נעל את עצמו בבית שימוש נטוש וסירב לצאת. כאשר באו מקומיים אל בית השימוש והציעו לבנות לו ביקתה שתשמש לו מחסה אמר: "לא תודה! אני מעדיף את ריח בית השימוש מאשר את ההתרועעות עם אנשים חומרניים."

בסופו של דבר נענה גאורה-קישורה דאס באבאג'י להצעה ועבר לגור בביקתה שנבנתה עבורו בסמוך למקדש קטן. מאז מותו בשנת 1915 עברה הביקתה שיפוצים רבים. גודלה היה מספיק להכיל אדם שוכב ופיתחה פנה במקור הלאה מהדרך מה שמבטא את אופיו הצנוע של גאורה קישורה דאס באבאג'י.אני לא קדוש ותעזבו אות

.

הביקתה של גאורה-קישורה דאס באבאג'י (במקור היה המבנה יותר צנוע)

.

האיש שחי 160 שנה

את תמונותיו של באבא לוקנאט ברהמאצ'ארי אפשר לראות בכל פינה בבנגל המערבית. אומרים שמי שמתפלל אליו יבוא על שכרו במהרה. הוא נולד בשנת 1730 בדיוק בחג הקרישנה-ג'נמסטמי, יום הולדתו של קרישנה. מסיבה מסויימת החליטו הוריו למוסרו לחיי נזירות כשהיה בן 11 בלבד. לאחר ביקור במקדש קלי-גהאת בכלכותה, פנה לוקנאת באבא יחד עם הגורו שלו אל היער שם תירגל יוגה על פי תורת פטנג'לי משך 25 שנה. לאחר מכן נדד להרי ההימלאיה המושלגים שם ישב בעירום ותירגל מדיטציה משך קרוב לחמישים שנה. ואז, בגיל 90, הגיע להארה.

לאחר הארתו החל בנדודים. הוא ביקר באפגניסטן, פרס והגיע אפילו לישראל! במכה, העיר הקדושה למוסלמים, הוא ביקר שלוש פעמים. בגיל מאה ושלושים החליט לחזור לבנגל המערבית שם פגש באדם עשיר שבנה עבורו ביקתה קטנה בעיר דכה. המקום היה מעתה לאשראם שלו. תורתו של לוקנאת באבא, שבא מזרם האשטנגה-יוגה, שמה דגש על סגפנות וריסון קיצוני של התאוות.

בשנת 1890, כשהיה בן 160, החליט לוקנאת באבא לעזוב את העולם על ידי פליטת הפראנה, אוויר החיים, דרך קודקוד הראש כמנהג האשטנגה יוגים. במילותיו האחרונות הצהיר: "אני ניצחי. בן אלמוות. אל נא תסיקו כי הכל בא לסופו במות הגוף. אחיה בדמותי הסמויה בליבותיהם של כל היצורים החיים וכל מי שיפנה אלי לעזרה יקבל תמיד מחסדי".

.

לוקנאת באבא

Facebook comments:

comments

Powered by Facebook Comments