כרגע אני בצפון מדינת טאמיל נאדו במקום שקרוי קנג'יפור.
התחלתי במקום שקרוי קניאקומרי וממנו המשכתי צפונה. קניאקומרי היא הנקודה הדרומית ביותר בהודו והוא מקום מצויין לנופש ואכן, משפחות רבות באות לכאן לנופש והרחובות מלאים מסעדות עם סגנונות אוכל שונים מרחבי הודו כדי לרצות את כל סוגי התיירים. שלושת האוקיאנוסים נפגשים שם והשקיעה היא מרהיבה. מעבר לזה, יש למקום לא מעט היסטוריה: סוואמי ויוקננדה ביקר כאן, האפר של גנדי פוזר כאן, הסימנים הראשונים של הנצרות בהודו התגלו כאן וכמובן: מקדש קניאקומרי, על שמו קרוי המקום.
נתחיל בסירטון קצר: (קישור ישיר)
והנה מדגם מייצג של תמונות. את השאר תמצאו בפייסבוק.
אנדרטת גנדי
הכנסיה הקתולית המקסימה
והנה הכניסה למקדש קניקומרי. לצערי הרב לא ניתן להכניס מצלמה פנימה.
במקום זה ממש, כך מספרים, היתה החתונה של האל שיווה עם פארווטי אשר ברגע האחרון הופסקה כדי ששיווה יוכל להישאר נזיר.
חוף הים
תפילה מוסלמית על החוף
קצת אקולוגיה: מייצרים חשמל מרוח
פסל המשורר ולידו אנדרטת ויוקננדה
פסל מדהים של סוואמי ויוקננדה שהוצב כאן בשנות ה60. שימו לב שהסגנון של הפסל הוא בכלל לא הודי ומזכיר את סגנון הפיסול של רודן, בעיקר הידיים הגדולות. אני שמתי לב שהידיים גורמות לפסל להיראות יותר גדול למי שיושב למרגלותיו. לפי מה שהבנתי, האמן שיצר את זה הוא בן 90 ומשהו בימינו והוא גר בסביבה.
סוואמי ויוקנאנדה בא לכאן לביקור בסוף המאה ה19, לפני שנדד למערב. לפי מה שמספרים, הוא שחה עד לאי הסמוך ושם בילה שלושה ימים בלי אוכל, שתיה ושינה כשהוא מהרהר באיך להעביר את המסר שלו למערב. תורתו של ויוקננדה משלבת בין הינדואיזם לערכים חברתיים מערביים.
שיווה-לינגם – צורה פאלית המסמלת את שיווה
השקיעה המדהימה של קניאקומרי
והנה אני משחק בריקשה צעצוע
התחנה הבאה היתה האי ראמשוורם. לפני אלפי שנים חצה המלך רמה את הים אל סרילנקה כדי להילחם בשד בעל עשרת הראשים ראוונה ולהציל את אישתו סיתה. לפני ואחרי הקרב, התפלל רמה לאל שיווה בצורת השיוולינגה. המקדש בראמשוורם הוא אחד מארבעת אתרי העליה לרגל המוכרים ביותר בהודו.
המקדש
פנים
פיל עושה מקלחת
שיוולינגם, הצורה הפאלית המייצגת את שיווה. נהוג לסגוד להם על ידי רחצתם במים או חלב.
ועוד קצת אקולוגיה: בראמשוורם חל איסור על שימוש במוצרי פלסטיק חד פעמיים. התוצאה: בניגוד לשאר הודו, הרחובות מאוד נקיים וכמעט ואין ערמות של אשפה בצידי הרחוב. אז מסתבר שזה עד כדי כך פשוט.
גשר אינדירה גנדי המחבר בין האי ליבשת.
מהרכבת יש הרגשה ששטים באוניה.
התחנה הבאה: שרי רנגם.
בשוק של שרי רנגם נכנסתי עם עוד כמה חברים (כן, יש לי אנשי קשר שם) כדי לקנות שמלה לאשתו של אחד מהם. השמלה ההודית המסורתית קרויה סארי והיא למעשה סרט בד ארוך שבו מתעטפים. מחיר של סארי יכול להיות החל מ30 ש"ח וכלה בכמה עשרות אלפי שקלים. נכנסנו לחנות שבדיעבד גיליתי שהיא החנות הגדולה ביותר בהודו לסארי (שלוש קומות).
מבצעים לקראת חג "דיוואלי" (חג האורות) המתקרב.
מקדש שרי ראנגם – השער הראשי
עוד אחד מהשערים.
בחוגים החיצוניים של המקדש יש שווקים ואפילו מלונות.
עוד שער. סגנון הארכיטקטורה שאתם רואים בפוסט הזה הוא אופייני לאזור טאמיל נאדו. גם הצביעה היא מאוד ססגונית, מאפיין של הדרום.
קוף אמיתי
התחנה הבאה: קנג'יפור, כאן אני עכשיו. הדרך לכאן היתה כרוכה בכמה שעות של נסיעה ברכבת ועוד כמה שעות מאוד לא נוחות באוטובוס אבל זה היה שווה את זה. מעבר למקדשים שבה, קנג'יפור מפורסמת בתוצרת המשי שלה. חשבתי לקנות פריט או שניים אבל שמעתי כמה סיפורי זוועה על ילדים שמועסקים כאן במשרה מלאה בתעשיית המשי (בניגוד לחוק כמובן).
מקדש ויקונטה פרמאל הוא הסיבה שבגללה הגעתי לכאן. חבר שלי ביקש שאצלם את הלוחות במקדש לצורך עבודה אקדמאית שלו. מדובר במקדש בן כמה אלפי שנים.
סיפרתי את הסיפור שלי לכוהן והוא הסכים שאצלם, אבל רק בחצר הפנימית, שם נמצאים הלוחות. הגעתי בשעה שלא היו כל כך הרבה מתפללים במקדש כך שהוא גם הסתובב איתי והסביר לי קצת (דברים שכבר ידעתי, לרוב).
מי שזה לא משעמם אותו יכול לראות את שאר הצילומים של הלוחות בפייסבוק שלי. לדעתי הם מדהימים.
בנוסף ללוחות העתיקים הללו, ניצבים כאן שורות של עמודי אריות מקסימים.
ועד כאן הלוחות. מי שרוצה יכול לראות את השאר בפייסבוק.
קוף
עוד מקדש חשוב בקנג'יפור: מקדש קאילש, מקדש לכבוד שיווה.
מתנה שקיבלתי מהכוהן במקדש: שרשרת פרחים וחבילה קטנה של אפר קדוש.
עד כאן לעידכון (הארוך) ממדינת טאמיל נאדו בדרום הודו. מחר אני מתכוון לקחת אוטובוס לעיירה צ'נאי ומשם לקחת רכבת של כ20 שעות חזרה למומביי. מי שרוצה להיזכר בנחיתה שלי במומביי יכול להציץ כאן. מקווה שיהיה עוד עידכון במומביי, עד אז: נמסטה!
Facebook comments:
Powered by Facebook Comments
That is the appropriate blog for anybody who wants to search out out about this topic. You understand so much its almost exhausting to argue with you (not that I truly would want…HaHa). You definitely put a new spin on a topic thats been written about for years. Great stuff, just great!
פינגבאק: הודו 2010-2011 – סיכום | OmerStory
עומר יקר
תודה תוודה תודה על השיתוף.
ממש הרגשתי לרגע שגם אני, מטילת שם, בטמיל נאדו.
נראה שאתה עובר מסע רציני שבטח מכיל הרבה חוויות מרתקות.
חשוב לציין, כי אני לא הצלחתי לשמוע את הווליום של הסרט.בכמה שניות ראשונות שמעתי אך לאחר מכן הסרט היה ללא קול..
תמשיך לעשות חיים ולתעד את המסע שלך
שמור על עצמך
דנה
מעניין מאד אם כי אני לא יודע מי זה סוואמי ויוקננדה .