דלהי – מה יש לעשות בבירה

חדשות: היום לפנות בוקר אבא שלי עלה על מטוס חזרה לארץ ובזה מסתיים הביקור שלו אצלי בהודו מה שאומר ששוב אני לבד. היום בערב יש לי רכבת לאללחבאד שם אני מתכנן להישאר יום יומיים ולהמשיך לורנסי. היו לנו כמה ימים גדושים ביותר בדלהי, בירת הודו, ראינו אתרים שהכרתי כבר ומצאנו חדשים. אני קורא את כל התגובות שלכם ומאוד שמח שאתם כותבים לי, אפילו שאני לא מגיב, אז תמשיכו להראות לי שאתם קיימים!
ועכשיו, קבלו רשימה של אתרים יפים בניו-דלהי.

המוזיאון הלאומי
שם תמצאו אוסף מרהיב של היסטוריה ואומנות מסודרים בצורה יפיפיה, כולל הסברים כתובים וסיור מודרך בקצב שלכם באמצעות אוזניות. פסלים מרהיבים מכל התקופות של הודו תוך סקירתן, החל בתרבות ההרפייאנית, דרך ראשית הבודהיזם ועידן אשוקה, שושלת גופטה וכן הלאה.
כמו כן, אוסף מרהיב של ציורי מיניאטורה מרהיבים שישאירו אתכם פעורי פה. לנו לקח יום שלם, החל משעת הפתיחה של המוזיאון ועד סגירתו, ולא השתעממנו כלל.

שער דלהי
לזכר החיילים שנהרגו במלחמות הודו. שער גדול ומרהיב בסגנון שער הניצחון, ממוקם בפארק רחב ידיים. מתחת לשער נמצאת אש תמיד ומשמר כבוד. בערב השער מואר בצורה יפה.

מקדש סוואמינראיין אקשרדהאם

מקדש ענקי לגדות נהר הימונה אשר נבנה בשנים האחרונות בטכניקות בנייה בנות 10,000 שנה, ללא בטון או פלדה ובעיצוב מרהיב הכולל עיטורים ופיסולים של אבן חול ושיש. במרכז המקדש דמותו של סוואמינראיין, קדוש מהמאה ה-18, כשהוא מצופה בזהב. סביב, דמויותיהם של רדהא קרישנה, סיטה רם, לקשמי נראיין ושיווה פרווטי. על הקירות ציורים של סצינות מחייו של סוואמי נראיין כולל כיתובים והסברים. באולמות שסביב המקדש נערכים שלושה מופעים בכרטיס אחד של 170 רופי: מופע אורקולי של בובות ממונעות המציג את חייו של סוואמינראיין, סרט עלילתי על חייו של סוואמינראיין וסיעה בקרון בסגנון דיסנילנד דרך ההיסטוריה העתיקה של הודו. במקום יש גם אזור אוכל נרחב וחנות מזכרות בה ניתן לרכוש בין השאר ספרים על סוואמינראיין והכל, למרבה הפליאה, במחירים סבירים ביותר. הדבר הכי מצער הוא שאי אפשר להכניס מצלמות. באתר הזה תרצו לבלות יום שלם, מהבוקר עד הערב וההגעה אליו נוחה ברכבת התחתית.

מסגד עלי ניזאמי
מסגד סופי בן כמה מאות שנים. במרכז החצר, קיברו של הקדוש הסופי עלי ניזאמי. מאמינים מגיעים אל הקבר עם מנחות של פרחים, בדיוק כמו במקדש הינדי. החלק הפנימי של המסגד הינו מרהיב ביופיו. מסביב יש שוק בו ניתן לרכוש תשמישי קדושה מוסלמיים. המסגד מצוי בתוך שכונה מוסלמית קטנה בחלק המזרחי של העיר.

קבר הומאיון
קברו של הקיסר הומאיון, מבין הפחות ידועים בשושלת המוגהולית. המקום היה בעבר עזוב ובהריסות עד שהוכרז כאתר מורשת על ידי אונסקו. אפשר לראות במקום ארכיטקטורה מרהיבה בסגנון מוגהולי, מהסוג שרואים בטאג' מהאל ובמבצרים. במקום פזורים גם כמה קברים נוספים, מסגד פעיל וגן יפיפה הכולל מזרקות.

פירוז שאה קוטלה
ארמון המצוי בהריסות, דוגמה יפה לארכיטקטורה של השושלות המוסלמיות היותר מוקדמות של המאה ה13. המסגד ההרוס של הארמון פעיל גם כיום ומתפללים פוקדים אותו. מים לטהרה נשאבים מבור המים העתיק שנותר פעיל גם כיום. במקום מוצב גם אחד מהעמודים שהציב הקיסר אשוקה במאה ה-2 הכוללים את הצווים שכתב ברוח הדת הבודהיסטית אותה אימץ. את העמוד הביא לכאן פירוז שאה כשהוא עטוף במשי על עגלה אותה משכו 200 איש תוך שהוא עצמו בודק את מצבו של העמוד לכל אורך הדרך. העמוד ניצב על מבנה מיוחד שהוקם לכבודו.

קוטאב מינאר

מגדל המינרט הגבוהה בעולם, ניצב בתוך מה שהיה פעם מסגד מוגהולי מפואר. מסגנון הבנייה של המגדל ניתן לראות כי במקור נבנה לא כמינרט אלא בתקופה מוקדמת יותר, כניראה במאה ה4, כניראה לצרכים של מחקר אסטרונומי ושימש גם כשעון שמש גדול מימדים. את הכיתוב בערבית הוסיפו הפולשים המוסלמיים הראשונים, כמו גם את המסגד שלידו. כובשים מוסלמים מאוחרים יותר העדיפו את המינרט בתוך מסגד ולא מחוצה לו ואז הקיפו את המגדל כולו במסגד מרהיב. תבליטים של דמויות מהאבנים שנלקחו לבניית המסגד, כמו גם סגנון העמודים כמו במקדש הינדי עתיק, הם העדות לשורשיו הלא מוסלמיים של המבנה. ניסיון כושל לבנות מגדל נוסף הגבוהה פי שניים נותר כתל אבנים חסר צורה לא רחוק מהמבנה ומכאן שמו השני של המגדל: VICTORIA TOWER (מגדל הניצחון). המגדל כולו בנוי ללא טיח או מלט בהצמדת הלבנים זו לזו בצורה מדוייקת על ידי פינים ושקעים, בדומה לקוביות לגו. מבנה חזק זה איפשר למגדל להחזיק בצורתו הנוכחית משך אלפי שנים דרך כל הכובשים שעברו את דלהי. במתחם אפשר לראות גם עמוד ברזל יצוק, דוגמה לטכנולוגיה המתקדמת שהיתה בהודו העתיקה.

מיין בזאר
עדות חיה לכיבוש הישראלי בהודו. הרחוב מלא בשלטים בעברית, מסעדות המגישות מאכלים ישראליים ומוכרים דוברי עברית. הרחוב מצויי בשכונת פהרגנג' ליד תחנת הרכבת ניו דלהי. מאז ומתמיד נחשב לשכונה המלוכלכת ביותר בדלהי המלאה בעוני וסמים. לאחרונה עברה ניקוי הכולל הריסה אכזרית של חריגות בנייה אשר גורמת לרחוב מיין בזאר להיראות הרבה יותר רחב ממה שזכרתי לפני 5 שנים. גם את סוחרי הסמים שזכרתי עומדים באמצע הרחוב ומציעים את מרכולתם באין מפריע כבר לא רואים כאן. מה שכן, נראה כי העסקים בשכונה עדיין לא התאוששו מהמכה וכמות התיירים, לרוב ישראליים, פחתה.

מקדש לקשמי נראיין
מקדש מרהיב אשר נבנה בתחילת המאה ה20 על ידי תעשיין עשיר. על המזבח הראשי אפשר לראות את נאריין, משמר היקום, לצד אישתו, לקשמי, האחראית על השפע. ציטוטים בהינדית ואנגלית מתוך הכתבים ההינדים מופיעים על הקירות כדי לעורר השראה. תיירים זרים נלקחים מייד בכניסה לכניסת VIP מיוחדת בה מוסברים להם בנועם כללי ההתנהגות במקום כדי לשמור על האווירה השקטה וכן מוצעים תאים עם מנעול לשמירת חפצים.

ג'מה מסג'יד
המסגד היפה ביותר שראיתי אי פעם! נמצא ממול למבצר האדום. דוגמה מרהיבה לפאר של הארכיטקטורה המוגהולית. עשוי שיש לבן ומזכיר מאוד את הטאג' מהאל. רחבת המסגד יכולה להכיל כ 25,000 מתפללים. ממול המסגד יש שוק של טקסטיל ותשמישי קדושה מוסלמיים. הכניסה חינם. 200 רופי להכנסת מצלמה – שווה את זה!

המבצר האדום
בעבר, מרכז העצבים של השלטון המוגהולי בהודו. עד שנת 1947 הונף מעליו דגל אנגליה. לאחר קבלת עצמאותה של הודו, הונף שם דגל הודו. המבצר בנוי אבן חול אדומה ומוקף תעלת מים. בפנים אפשר לראות כמה ארמונות אבן אדומה ושיש לבן מרהיבים ביופיים, בית מרחץ, שוק, גן מרהיב, מסגד וארמון שהוקם לצרכי בידור בו צפה המלך בקרבות בין פילים ואריות. במקום יש שני מוזיאונים יפים: האחד, מוזיאון הצבא ההודי לזכר המלחמות, כולל תצוגה מרהיבה של כלי נשק ומדים מכל הדורות. השני, מוזיאון המאבק והחירות הסוקר את מאבקה של הודו לעצמאות מאז תחילת השילטון הבריטי.

דיגמבאר מנדיר
מול המבצר האדום נמצא מקדש ג'ייאני יפיפה. הג'ייאנים הם אחת הדתות הפחות נפוצות בהודו אשר שמה כערך עליון חמלה כלפי כל היצורים החיים. מבפנים זהו מקדש מרהיב הכולל עשרות דמויות של קדושי הדת הג'ייאנית. ליד המקדש נמצא בית חולים לציפורים אליו אוספים ציפורים פצועות ומטפלים בהן. במקום יש גם חנות מזכרות בה ניתן להשיג חוברת המסבירה את עיקרי הג'יאניזם.

ראג' גאט
אנדרטה לזכר גנדי שנבנתה במקום בו נשרפה גופתו לאחר הירצחו ב1949. סביב האנדרטה יש גן יפה, מתוחזק ושקט. מדי בוקר נערך כאן טקס עם נציגי תנועות נוער ובסופו השבועה לפעול למען הודו ללא אפלייה ואי צדק. ממול למקום ישנה מכללה ובה מוזיאון קטן עם תצוגה בשם "גנדי דרשן" הסוקרת את חייו ומאבקו של גנדי.

מוזיאון גנדי הלאומי
מעבר לכביש נמצא מוזיאון שלא כדאי להחמיץ. המוזיאון כולל תמונות מחייו של גנדי, חפצים אישיים שנאספו, בולים מכל העולם עם תמונותיו, תערוכת ציורים לזכרו ותצוגה של גלגלי טוויה. בחצר תמצאו שחזור של ביתו של גנדי באחמדבד (עליו תוכלו לקרוא בפוסט שכתבתי שם).

מקדש הלוטוס
אחד המרכזים החשובים של הדת הבהאית (שהחשוב מביניהם נמצא בחיפה). המבנה מרהיב בצורת פרח לוטוס ומוקף ב7 בריכות מים. המקום מתנהל בסדר מופתי שנשמר על ידי מתנדבים מכל העולם שהגיעו כדי לעשות שירות. מול המקדש יש מרכז מידע בו תוכלו לצפות בסרט על בנייתו של המקדש ולרכוש ספרים על הדת הבהאית.

גבעת הרא-קרישנה
מקדש מרהיב לא רחוק ממקדש הלוטוס. המבנה הייחודי כולל מקדש יפיפה בו מתנהלים טקסים יומיים והרצאות על כתבי קודש. במקום יש גם חנות ספרים, מסעדה, בית מלון ומופע אורקולי מרשים.

ולסיום הפוסט הארוך הזה הרשו לי להציג לפניכם תמונות משני אירועים להם היינו עדים בדלהי. את שאר התמונות, כמו תמיד, תוכלו למצוא בפייסבוק שלי.
האירוע הראשון היתה תהלוכת חתונה שעברה ברחוב מיין בזאר באחד הלילות, כולל תזמורת ומרכבה מפוארת אשר נשאה את החתן והכלה.

האירוע השני היה תהלוכה לכבוד חג סיקי. הסיקים הן אחת הדתות הנפוצות בהודו ואת מאמיניה אפשר לזהות לפי הטורבנים והזקנים. לכבוד התהלוכה נסגר כביש ראשי בדלהי. התהלוכה כללה נציגים של בתי ספר מרחבי הודו. עיטורי כבוד ניתנו לאנשי חינוך ותלמידים מצטיינים. אוכל וזרי פרחים חולקו לעוברים והשבים.

זה הכל להפעם. מקווה שתמשיכו לעקוב ולהגיב ועד הפעם הבאה: נמסטה!

Facebook comments:

comments

Powered by Facebook Comments